Spontaneous Architecture

11/17/2011

Derives in Chandigarh: Looking for Sector 13

Chandigarh College of Architecture poster

11/15/2011

שיטות אריגה

אריגה מס' 1-שתי וערב

1.שלב התחלתי- תפירת קצה הרצועה תוך כדי ליפוך סביב עמוד הברזל.

2. לאחר ליפופים לכיוון אחד משנים כיוון לכוון המאונך נעשה קודם:

4.סידור הסליל עם חוט צמר למטרת יעילות ונוחות של העבודה:

5. שוזרים עד מילוי המשטח:

6.ניתן להשתמש בשיטה זו בכל סוגי הרצועות /חבלים/בדים וכו'

11/08/2011

הערכות

הנה ההערכות (ה"מילוליות") של הפרויקטים שהעברתי למחלקה, בצרוף שני תצלומים קטנים לכל פרויקט. אשמח אם מישהו יעביר לי את שם המשפחה של ראג'. כדאי לתרגם ולהעביר אליו גם כן.

מבנה 1. פעילויות כלליות (אלון איצקין, תמר אלון, איתי בכור, ענבל הלצר)

מבנה חכם ואלגנטי שעושה שימוש מעניין ונכון במגבלות וביתרונות של המגרש, מצד אחד הצורך ליצור הפרדה בין הכיתה ובין אזור החניה, המטבח ושטיפת הכלים של קמפוס ה- CEE ומצד שני האפשרויות המגוונות של פתיחה אל הנוף והשכנים.

המבנה הוא תיבה מלבנית המורכבת משני משטחים כבדים שנבנו מאבנים רנדומליות בצורת האות L שאותם משלימים אלמנטים בבנייה קלה: קונסטרוקציה מצינורות מים שצופו בחלקיהם שבהישג-יד בעקאלים מקש, קירוי פח גלי עם שכבת בידוד משקי מלט שנתפרו זה לזה למזרונים ומולאו בשאריות כותנה גולמית שנאספה מהסביבה, ומעטפת תריסי גלילה שנקלעו מזרדים של מטאטאים.
צידו הפנימי של ה-L טויח ונצבע בצבע לוח בית ספר שחור, באופן שסיבובו של הפרט במרחב מציית לכללים ה"נכונים" של טיפול בפרטי בניין אך תוך כדי כך מייצר יחסים חדשניים ובלתי צפויים במערך הפרונטלי המקובל בכיתה: הכיתה כולה הופכת ללוח שגם המורה וגם התלמידים יכולים לרשום ולצייר עליו.

הקבוצה הרשימה מאוד באופן שבו שילבה תכנון קפדני והחלטי של המבנה עם ביצוע מורכב שדרש מידה גדולה של תיאום בין עבודה בשטח באבן ובין עבודות ייצור בסדנה עם מרכיבים שאת הטולרנס שלהם היה קשה לחזות, וכל זה תוך כדי ניצול מהיר ויצירתי של המגבלות וההזדמנויות שנקרו במהלך העבודה.

תהליך העבודה היה שוטף והרמוני והצוות היטיב לשתף פעולה עם בעלי המקצוע השונים - לא רק ללמוד מהם, אלא גם להוציא מהם את המיטב שבהם.

תודה מיוחדת לענבל, שבנוסף לעבודתה בצוות גם שימשה כמנהלת הפרויקט. ענבל תיאמה וניהלה בהצלחה את הפרויקט מתחילת התכנון ועד סוף הביצוע.

מבנה 2. ספרייה (יונתן אלון, יעל ג'ונסון, מתן פיזנטה, מבשרת רקנאטי)

בדומה למבנה הראשון, גם כאן נוסה שילוב של קיר-רצפה מאבן בצורת L עם השלמה בבנייה קלה, הפעם בעץ. בניגוד לאבן הפראית ולבנייה הרנדומלית אצל השכנים, קיר האבן קיבל כאן טיפול עדין יותר, האבנים סותתו בשטח לגושים מלבניים ונבנו בשורות. בתוך הקיר שולבו פריקסטים מבטון שאפשרו להשאיר בתוך קיר האבן העבה נישות לספרים בגדלים שונים. מול קיר הספרייה מדרום נבנה ספסל מאבן ובשניהם נשתלה קונסטרוקציה קלה מעץ שכוסתה ב"קש" מאולתר משאריות של קרשים ומפסולת נגריה.

הסגירה הארוכה של קיר הספרים מדרום מצלה את הביתן כולו ומחזקת את הדופן הצפונית שנפתחת אל השכנים ואל הנוף הפתוח.

פרויקט מבריק, פשוט, מרוכז ומינימליסטי במובן העמוק ביותר, שעובד נכון עם המקום, עם השמש ועם הצל ועושה שימוש במספר מצומצם מאוד של חומרים ובכמות המינימלית ביותר של חומר ופעולה כדי לייצר מבנה שהוא גם מונומנטלי (החזית הדרומית, שהיא ה"תחת" של הבניין, מציגה קיר אבן ארוך וגראפי שבתוכו משולבים הפריקסטים) וגם נוח, מזמין ולא פורמלי.

ההחלטה, בסופה של התלבטות קשה, לוותר על מחסה מפני גשם, היא נכונה ומוצדקת מבחינה עיצובית ושימושית אך כדאי להמשיך ולעמוד בקשר עם המשתמשים ולעקוב בעתיד אחרי האופן שבו עובר הקמפוס את העונה הגשומה הקצרה.

העבודה הרצופה של חברי הצוות, לפעמים אפילו בשבתות ובחגים, התאפיינה במסירות, בנחישות, ובעזרה נדיבה לכל השכנים. כפי שהעיר אחד המבקרים, מרצה באוניברסיטת גנדהי באמדאבד, התוצאה משקפת היטב את שלושת ה- H שלדעת גנדהי הכרחיים לכל עבודה טובה: Head, Heart, Hand.

תודה מיוחדת ליעל, שבנוסף להשקעה האדירה על הפרויקט גם היתה אחראית על הציוד של הקבוצה כולה, שמרה עליו כעל בבת עיניה וידעה בכל רגע נתון מה נמצא איפה.

מבנה 3. מנוחה (קרן מנדז'ול. אלכסיי נוסקוב, רונן סרודי, מיכל רוזנפלד טל תומר)

המבנה מורכב משלד עץ שנבנה ממוטות אקליפטוס (סנאדות) שלתוכו נארגו דגמים משאריות בד ובגדים. הדימוי, בהשראת המיטות המאולתרות המפוזרות בכל מקום בהודו, מרמז על התפקיד של המבנה כמקום מנוחה. הקונסטרוקציה עוקבת אחרי הגיאומטריה של המיטה ולפיכך מייצרת מעין תשתית למעטפת כפולה שלפעמים עוטפת את המבנה מבחוץ ולפעמים מבפנים.

התוצאה מרהיבה ופסיכדלית ויכולה לשמש איור יפה לתזה של פרופ' צ'אייה על פשטות והפרזה.

מכל המבנים שנבנו, ביתן המנוחה היה ללא ספק חביב הקהל המקומי שמיד הבין את המסר, הסתער עליו, ומהר מאוד גילה בו מספר לא יאומן של "מקומות" קטנים - ספסלים, מושבים, דרגשים וכיסים - ודרכים לא צפויות להשתמש בו, שאולי אפילו הצוות לא חשב עליהן. אפשר היה לראות כבר ביום הפתיחה כיצד השימוש במבנה משנה אותו ואת הקריאה שלו מהקצה אל הקצה והופך אותו מקובייה דקורטיבית לפארק הרפתקאות קטן שממזג תנועה ומנוחה. המעטפת הרכה כמעט ומוחקת את הגיאומטריה המלבנית החמורה כי היא יוצרת ריבוי עצום של מקומות במעטפת לעומת המלבן האחד של תכנית הרצפה, שיכול להכיל ארבעה מזרונים לכל היותר.

החיבור לצד הנשי של הלוואד, דרך רשת הנשים של קמפוס, היה הרמוני והשמחה שהיתה במפגש הזה ניכרת מאוד בתוצאה, שיתכן מאוד שאיננה סופית (אפשר בקלות לדמיין דורות של נשים וילדות שתמשכנה לארוג את המבנה, להטליא, להוסיף עוד מכפלות, עוד כיסים ועוד מקומות). מעניין יהיה, לבד וביחד, לבחון את שיתופי הפעולה עם בעלי המלאכה המקומיים, הנגרים ואורגת הסארי. הכותרת Girls’ Power שברגע מסוים נזרקה לחלל באופן אגבי כמעט, הפכה בשלב מסוים לנבואה שהגשימה את עצמה. תהליך העבודה היה הירואי, וללא הגבורה והנחישות של הבנות, ובמיוחד קרן ומיכל שהגיעו לעבודה הזאת כמעט ישר מבית החולים בצ'אנדיגר, הפרויקט הכל כך כיפי הזה לא היה קורה.

תודה מקרב לב לאלכס שהיה שקוע כל כך בטיפול בפציעות ובמחלות של חבריו ומוריו, שבסוף שכח לטפל בעצמו.

מבנה 4. מחשבים (איילת בן דוד, עודד וידר, פואד סאלם, טלי סרברו)

"בנה כמיטב יכולתך. לא יותר טוב. אל תתעלה על עצמך. אבל גם לא פחות מכפי יכולתך. אל תרד בכוונה תחילה אל מתחת לרמה שהורגלת לה מלידה ועל-פי חינוכך. גם כשאתה מגיע להרים. דבר עם האיכרים בשפתך. עורך דין מוינה, שמדבר עם האיכרים במעין ניב מקומי - מגיע לו שיסקלו אותו." כך כותב אדולף לוס במאמר שנדון רבות במהלך השבועות הללו.

עד כמה טוב אפשר לבנות? הפרויקט הזה, מעמודוני בטון מוכנים, לבנים ופח, לקח על עצמו באומץ רב ובעקשנות שלפעמים העלתה את הסעיף, ללכת נגד הזרם, לא לדבר עם האיכרים בניב מקומי, אלא בשפה של עורכי דין מווינה. לא נונשלנטיות רוחניקית, לא סחבקיאדה תרמילאית, אלא חתיכת אירופה מודרניסטית במחיר שווה כמעט לכל נפש. זוהי עמדה ישרה והגונה מאוד וזהו בעיקר אתגר עצום וכמעט בלתי אפשרי בהתחשב בתנאי המקום ובלוח הזמנים הדחוק. תהליך העבודה היה מורט עצבים שכן הוא חייב עימות מתמיד בין הדוגמות הכי קשיחות של המודרניזם, כפי שהן מתבטאות למשל באמנות הפירוט של מיס ואן דר רוהה, ובין החומרים, הטכנולוגיות, ההזדמנויות והתאונות של המקום. אפשר היה להתווכח לכל אורך התהליך על ההיתכנות של עשיית פרויקט "שוויצרי" או "יפאני" בהודו אבל בסופו של דבר עובדה היא שההימור הצליח והלוואד מעולם לא היתה כל כך צפונית. מסתבר שאפשר לבנות שם טוב, ובפעם הבאה אפשר יהיה לבנות עוד יותר טוב.
תודה מיוחדת לאיילת שניהלה את החשבונות והיתה ועד העובדים האסרטיבי ביותר שהקבוצה יכלה לאחל לעצמה.

11/07/2011

שטח יחף הלוואד

Subscribe to: Posts (Atom)

cover photo: SABA 2013, Spring in Hiriya: Guy Ehrlich, Michelle Hites, Shamir Zalkin / Humanesting

In spring 2013 SABA arrived at Park Ariel Sharon in Hiriya. Initiated by Dr. Martin Weyl and planned by Latz+Partner, this project strives to rehabilitate the garbage mountain that has been sprawling in this place since the end of the Independence War, to develop 8000 Dunums of open areas, fields, streams and ponds and to re-use them for various cultural, natural and leisure activities. During the semester, the students studied the park and its environmental challenges; they had to plan and to build 4 structures that cast shadows of 25 sqm each. The budget was fixed to zero. The structures will stand in the park from June 24th for 10 days.

Toward a non-violent architecture: Summer 2014 in India

‪In summer 2014, between September 11th and October 23rd, Spontaneous Architecture returned to India for an International studio held in collaboration with CARE school of Architecture in Trichy.

‪The program combined a 3-week intensive traveling seminar in 3 very different Indian Cities (New Delhi, Chandigarh and Ahmedabad) with a 3-week spontaneous architecture workshop at the KVK research agricultural farm in the southern state of Tamil Nadu.‬

‪During this workshop, Israeli and Indian students worked together and designed and built 6 small structures that would serve for farmers' markets and exhibitions.‬

Black Water, Grey Water: Spring 2014 at OCCUPYTLV Tent City

In summer 2011 Tel Aviv experienced a huge wave of protest, mainly due to the housing prices. The protest occupied the city's center during all the summer, From July 14th, when young Dafni Leaf spontaneously erected a tent in Rothschild Boulevard to the September 3rd "One Million Demonstration" in Kikar Hanedina [State Piazza). Soon later, most of the protesters packed their tents and went back to their too expensive homes, leaving behind only those who insisted to stay and many others, who did not have anywhere else to go.

On November 27th 2012, in accordance to an agreement originally made between the activist Tamir Hajaj and the Tel Aviv Municipality, the remains of the summer 2011 Tel Aviv protest Tent City were removed from Rothschild Boulevard and exiled to the Volovelsky-Karney park. Situated in the Tel Aviv's north eastern margins, the park was a green island surrounded by one of Israel's heaviest traffic, Tel Aviv's Central railway Station, Namir Road, Petach Tikva Road, Ayalon Freeway (hence its most common name, "Tsomet Parachat Drahim" - Crossroads Junction). The location was chosen because it was one of the only parks in Tel Aviv with public toilettes.

In 2013, a large portion of the park, about a third, was fenced to become the construction site of the "Loop", a new, gigantic infrastructural project which is to add a new connection to the Ayalon freeway and maybe one day would become a new station of Tel Aviv's mysterious Metropolitan train system. Tent-dwellers residing in the fenced area where asked to move to the unfenced area. The public toilettes was demolished; chemical toilettes offered and maintained by a private subcontractor of the project 's contractor were placed instead.

Today, OCCUPYTLV Tent City oscillates between a protest sit-in, a homeless shelter and a favela, and is occupied by few dozens of individuals . Each one of the occupiers has his own reasons to be there, they all protest either by protesting or by their mere survival in this place. However, apart sharing the shrinking space and infrastructures, the only thing they have in common is that none of them wishes to form a community with the others, and they do not form any organized community.

During spring 2014 SABA worked at OCCUPYTLV Tent City.

Summer 2013, Mitzpe Ramon

Located almost in the middle of route 40 from Beer-Sheva to Eilat and situated on the edge of the Ramon Makhtesh - the world's largest makhtesh (erosion cirque in the form of crater), Mitzpe Ramon was first settled in 1951 for a brief period of time by the asphalt workers of the route.

Few years later, in 1956, it was founded as a cooperative settlement for the mineral mining workers. A year later the cooperative was dismantled and the state took over: the small settlement soon became a tiny "development town" designed according the state planning apparatus of the late fifties, stacking new immigrants from Morocco in public housing projects.

In the following decades few more populations moved in:

During the Eighties, with IDF's redeployment in the Negev after the retreat from Sinai, Mitzpe Ramon absorbed a new population of Military professionals' families; in the Nineties new immigrants from former USSR; from the end of the 20th century few religious communities as well as a massive wave of young population of professionals and artists attracted to the spectacular landscapes of the desert.

Mitzpe Ramon is toady a local Council surrounded by the Har Hanegev Regional Council. Mitzpe's population counts some 5000 inhabitants. In the last decade Mitzpe Ramon tries shifting from the industrial and mining uses originally planned to eco-tourism: The hangars industrial zone has been transformed into an arts and crafts quarter, the stone quarries have been closed down and are about to be restored, a new luxury hotel, "Bereshit", was built near the Makhtesh's cliffs.

SABA will be working in Mitzpe Ramon from August 25th 2013 to October 2nd.

Spring 2013: Spring in Hirya

During the semester, the students studied the park and its environmental challenges; they had to plan and to build 4 structures that cast shadows of 25 sqm each. The budget was fixed to zero. The structures will stand in the park from June 24th for 10 days.