סיפור ניסויי עם האמת - פרק ב - גריד או מה למדנו בצ'אנדיגר

צ'אנדיגר מבוססת על גריד אורתוגונאלי, המחלק את העיר לסקטורים בגודל של 800X1200 מטרים.

לפי התכנון המקורי הסקטורים כמעט זהים (מלבד סקטור השלטון - מספר 1), במרכז כל סקטור איזור מסחרי קטן, בית ספר ושאר פונקציות ציבוריות המיועדות לענות על כל צרכי היום יום של התושבים.

אחוז השטחים הירוקים בעיר גבוה מאוד. בכל סקטור מפוזרים פארקים ירוקים. בשעות היום הפארקים יחסית מלאים וממלאים את יעודם. בלילה הפארקים סגורים.

בצ'אנדיגר אין שמות לשכונות ולרחובות. הסקטורים ממוספרים בסדר עולה לפי מיקומם הגיאוגרפי, הכבישים ממוספרים לפי מערכת היררכית:

V1 - שני כבישים ראשיים בינעירוניים, החוצים את העיר מצפון מערב לדרום מזרח.

V2 - כבישים ראשיים המקבילים לכבישי ה- V1.

V3 - כבישים ראשיים המאונכים לכבישי ה- V2.

V4 - כבישים פנימיים בתוך הסקטורים, מחברים בין שני כבישי V3.

V5 - כבישים פנימיים בתוך הסקטורים, מחברים בין שני כבישי V2.

V6 - כבישים פנימיים, מחברים בין כבישי V5 ו- V6 לבתי המגורים.

V7 - מדרכות ושבילים.

לכל כביש בצ'אנדיגר Frame Control - הגדרה מדויקת ומפורטת של מאפייני המבנים שצמודים לכביש - גובה מותר, חומרים, צורה ופרוגראמה.

המבנה הגבוה ביותר בצ'אנדיגר הינו ה- Secretariat שבסקטור 1; אחריו מבני התעסוקה שבהיקף החיצוני של סקטור 17 - קומת קרקע פלוס 7; ואחריהם כלל המבנים בעיר המוגבלים עד לקומת קרקע פלוס שלוש.

בצ'אנדיגר נהוג כי התושבים מרוצים מהעיר ומאורח החיים בה.

בגיל 18, לאחר סיום תיכון, מתחילים לימודים באוניברסיטה. לא נהוג לקחת חופש לפני הלימודים. להורים משקל משמעותי בבחירת המקצוע.

לא נהוג לעבור לגור מחוץ לבית ההורים לפני החתונה, אלא במקרה של עבודה זמנית במקום רחוק (כגון התמחות בדלהי/ אירופה) או מגורים במעונות של אוניברסיטה רחוקה.

לא נהוג שנשים מסתובבות בחוץ אחרי השעה 20:30.

נהוג שנשים בגיל 25 מתחתנות, ועוברות מבית ההורים לבית הבעל.

בנות שיש להן חבר, נוהגות לא לספר על כך להורים.

לא נהוג שנשים שותות אלכוהול.

עבור סטודנטיות המתגוררות ב- Architecture Collage Girls Hostel: כל בת מקבלת חדר פרטי המכיל מיטה, ארון, כיסא, מראה וארונית קטנה למוצרי טיפוח. שירותים ומקלחת משותפים נמצאים בקצה המסדרון (ארבעה בקומה).

החזרה המותרת בערב הינה 20:30.

כל יציאה וכניסה מרדת החשיכה ועד 20:30 מחייבת חתימה בספר, כולל ציון סיבת היציאה. עד השעה 20:30 הספר נשמר בידי השומר, אחרי שעה זו עובר לידי מנהלת ההוסטל. (קנס 100Rs.)

סיבת היציאה המופיעה בכל החתימות בספר הינה האזור המסחרי הסמוך להוסטל (market).

אין להוציא כלים מחדר האוכל. (קנס 50Rs.)

יש לפנות את כלי האוכל בסיום הארוחה. (קנס 100Rs.)

יש להחזיר את הכיסאות למקומם בסיום הארוחה (קנס 100Rs.)

אחרי השעה 21:30 השער ודלת הכניסה להוסטל ננעלים מבחוץ. אין יוצא ואין נכנס.

אסור לעשן או לשתות אלכוהול בתוך תחומי ההוסטל.

נהוג להגיע מההוסטל לאוניברסיטה בקטנוע או בריקשת אופניים (מחיר 15Rs.)

נהוג להגיע להוסטל אחרי הלימודים בסביבות השעה 18, משעה זו עד סביבות השעה 22 נהוג לצפות בטלוויזיה בחדר המשותף, בסביבות 20-21 נהוג לאכול בחדר האוכל הצמוד לחדר הטלוויזיה. בשעה 22 נהוג לפרוש לחדרים.

חדרים מוגבל מוקצה לסטודנטיות זרות. סטודנטיות זרות מתגוררות רק בחדרים אלו, בשום מקרה אין לחרוג ממכסת חדרים זו.

נסיעה על אופנוע מחייבת חבישת קסדה (אם כי חוק זה כמעט ולא נאכף). בנות עם שיער ארוך פטורות מחובה זו (יתכן כי גם בנים עם שיער ארוך ו/או סיקים).

לא נהוג ללכת באזורים שאינם מיועדים באופן מובהק להליכה.

לא נהוג לטפס מעל גדרות ומחסומים.

מרבית הסטודנטים המתגוררים בצ'אנדיגר עם הוריהם, מתכוונים להמשיך לגור בעיר.

בצ'אנדיגר לא נהוג לערער על אופן התנהלות העיר.

סחף עירוני

בצ'אנדיגר שבהודו הלכנו שלושה. שני הודים וישראלי, שני גברים ואשה, שניים מכירים ואחד זר.

המטרה המוצהרת היתה למצוא כמה שיותר מכסי ביוב בעיצובו של פייר ז'אנרה. יצאנו מהבסיס, בית הספר לארכיטקטורה, והתחלנו לנוע. בכל צומת ובכל פיצול נעצרנו וניסינו להבין לאן להמשיך. הם מצדם למקום בו האדריכלות המפורסמת שוכנת, אני בעקבות האינטואיציה. הלכנו. שיחה התפתחה. מה אוכלים בכל מדינה, כמה עולה לקנות בית, איפה לומדים, מה זה קריקט בכלל, איך נראות הבנות, מה היחס להומואים, מי זה גאנשה. מדי פעם ראינו מכסה של פייר ז'אנרה, צילמנו חלק.

ההליכה הפכה להיות מדיטטיבית.

הלכנו בלי לשים לאן ואפילו בלי להתלבט יותר. פשוט הלכנו. כשנהיה חם, עצרנו בגלידה הקרובה. כשרעבנו עצרנו לאכול. שתינו מים.

אילו מותגים לובשים בישראל, מה מזג האוויר בקיץ, איפה היינו בעולם, איפה טיילנו בהודו, מה נהיה כשנהיה גדולים, בני כמה אנחנו בכלל.

חלפנו על פני בתים גדולים וקטנים, אחוזות יוקרה חדשות ובתים משותפים מהתכנון המקורי של העיר. לקראת אמצע היום התחושה היתה שהעיר זזה ואנחנו עומדים במקום, כמו לעמוד על מסוע בשדה התעופה.

האם ניתן לומר שמיפינו את העיר מחדש? אם כן, זה האיזור בו העיר נעלמת והחוויה האנושית הופכת למשמעותית. המפגש, המדובר כ"כ בז'רגון האדריכלי האקדמי התהווה מול עינינו. גריד? כנות חומרית? חלל ציבורי? חזית פעילה? עירוב שימושים? כל המושגים מיטשטשים ומתמוססים.

בסקטור 13 האדריכלות הגדולה של המאה העשרים מאבדת את משמעותה לטובת השיחה הבלתי אמצעית.

תוכנית הסיורים בניו דלהי

9 am- 1 pm (or till lunch) Humayun's Tomb and the Purana Qila (Old Delhi Fort.


Lunch- at Khan Market, Pandara Road

Later - Visit to a few post independence 'modern' buildings on the Lodhi Road eg: Indian habitat centre ( by BV Doshi ), India International Centre etc.

Sunday, the 25th:

8:30 - 10:00 - Heritage walk at Red Fort conducted by Historian Navina Jaffa

Architecture Collage girls hostel, Chandigarh - חוקים ונהלים

מספר חוקים ונהלים שנאספו בהוסטל

Do not take the utensils outside the mess. Fine Rs. 50.

Mess workers are helpers, not your servants, kindly keep your used utensils at the washing area. Else fine Rs. 100.

Kindly keep your chairs back into place before you leave the mess. Fine Rs. 100.

List of absent and late leave fine for the month of… Fine Rs. 100 each.

על כל יציאה וכניסה מההוסטל בשעות הערב, יש לחתום בספר מול מנהלת המקום, ולציין סיבת יציאה.

סיפור ניסויי עם האמת

בספרו האוטוביוגרפי "סיפור ניסויי עם האמת" מתאר גנדי את מסעו להליכה בדרך האמת. גנדי קידש את עקרונות האמת שלו, והפך אותם לערך מנחה בחייו. למרות מה שעשוי להראות בקריאה ראשונה (לאור נקודת המבט של גנדי), אמת אינה ערך אבסולוטי חיצוני ומתגבשת באופן סובייקטיבי. בניסיון לאפיין את תפיסת האמת של גנדי, אצטט את ישעיהו לייבוביץ, מתוך שיחתו עם אסא כשר, כאשר את המילה "ערך" ניתן להחליף במילה "אמת":

"ערך זו איננה מסקנה שאדם יכול להסיק מן המציאות, אלא זה הכרעתו לגבי המציאות... האדם יכול לראות משמעות בחיים אם הוא מכיר במשהו כערך אשר אליו הוא חותר"

גנדי גיבש לעצמו תפיסת אמת הנגזרת מהאופן שבו הוא קרא את העולם, במקביל ולאחר שחקר והבין אותו. לפי תפיסה זו ניתן להגדיר את האמת כסך הפעולות וההכרעות הערכיות שעל אדם לבצע ע"מ להניע פעולה לתרומה מרבית לזולת.

כשקראתי את הספר, הוקסמתי מדרכו של גנדי, התחלתי לחלום על הליכה בדרך דומה, אבל אז נוכחתי שאין בידי תשובה לשאלה הבסיסית - מהי האמת שלי? האם גם אני יכולה לגבש את תפיסת המציאות שלי לכדי ערך או ערכים משמעותיים מספיק שיוכלו למלא תפקיד של "אמת". אני לעומת גנדי, שגדלתי וחונכתי בעידן הפוסט מודרני, מתקשה עם הגדרה של אמת אחת ברורה.

למזלי, אני נמצאת בהודו, המקום שאליו הולכים כדי למצוא את האמת. להלן סיפור ניסויי עם האמת.

פרק א - בית חב"ד

בהודו לא חסרים מוסדות וארגונים המציעים תפיסות אמת לכל המעוניין. החל ממנזרים בודהיסטים, דרך אשראמים למיניהם וליהודים שבינינו - גם בתי חב"ד. בניגוד לתפיסת האמת הסובייקטיבית של גנדי, חב"ד מציעים אמת אחרת - אמת גדולה, אוניברסאלית, טרנסצנדנטית. החלטתי לצאת ולנסות בעצמי, אקדים ואומר שהניסיון לא היה מוצלח יתר על המידה, באמצעות בית חב"ד לא הצלחתי להתקרב למונח האמת כפי שמוצע ע"י הדת, אך כן נוכחתי לגלות כמה אמיתות על עצמי.

בסוף השבוע הראשון בהודו הלכתי לקבלת שבת וארוחה בבית חב"ד בכפר באגסו שליד דראמסלה. האירוע כלל מלבד תפילה גם שירה ציבורית סביב השולחן (בהובלת שליח חב"ד צעיר ונלהב) ודברי חוכמה מפי הרב על אודות חודש אלול הבא עלינו לטובה. למרות הכוונות הטובות שהיו לי לפני ההגעה לאירוע, לא הצלחתי להשיל את עורי החילוני-מתנשא ולקחת חלק פעיל, מה שאף גרר בסוף הערב (כשכבר ייחלתי לפרוש לחדרי השקט) סוג של שיחת נזיפה (מאוד מחויכת, אך מעיקה) מפי אשת הרב.

בהמשך השבוע ביקרתי מספר פעמים נוספות בבית חב"ד וניסיתי לפענח מה כל כך מפריע לי שם. בסך הכול מדובר במקום חביב, אמנם שומעים קצת יותר מדי עברית ביחס למיקום הגיאוגרפי של הבית. אבל לרוב קל למצוא חברה נחמדה, עמוסת בחורי ישיבות הסדר משוחררים (שמדברים באופן גברי על שירותם הצבאי) ובנות שירות לאומי המאזינות בקשב רב לסיפורים ההירואים. הרב ואשתו מציעים מגוון קורסים לציבור הרחב החל ממדיטציה וכלה בסמינר "הדרך לתודעה נכונה". המקום מתנהל על מי מנוחות, תוך הפגנת סולידריות קבוצתית לקראת שבת, כשכולם נרתמים לעזור בהכנות. בימים אלו לא חריג לראות קבוצות מטיילים, שבמקום לעשן חשיש, יושבים סביב שולחן ובוררים קטניות או עלי כרוב.

למרות שאני, בתור בחורה חילונית מבית חילוני טוב, לא מצליחה להתחבר ולו במעט לכל הנעשה בבית חב"ד, להפתעתי, הסיבה העיקרית שבית חב"ד מעורר בי רצון להיות במקום אחר, היא תחושת הדמיון לחוויות בה"ד 1 שמקום מעורר בי, במיוחד בזמן השירה הציבורית. הסיטואציה הזו מחזירה אותי לחדר האוכל הגדול, עוטה מפות לבנות השמורות לשבתות וחגים בלבד, ושורות חיילים לבושים מדי א, שצוחצחו ונלבשו במיוחד לרגל המעמד המרגש, שרים שירי ערב שבת בליווי קול הקשת סכו"ם בצלחות הפלסטיק.

בה"ד 1 ניכס לעצמו את הריטואל ע"מ לספק לצוערים תחושה של בית, משפחה, מסורת ואווירת חג. לפני ערב שבת מגורי הבנות רוחשים פעילות מבורכת - כולן מתקלחות, מתבשמות ומתאפרות לקראת האירוע החגיגי. אולם, עבורי, הריטואל לא סימל ערב שבת כפי שאני מכירה ואוהבת, עבורי זו הייתה פשוט עוד משימה שצריך לעבור ע"מ לקבל את סיכת הקצונה המיוחלת, וחס וחלילה שהמפק"צ לא יראה שאני לא משתתפת (ונהנית).

כך, טקס ערב שבת, הסמלי והמוכר, ששוכפל ממקורו היהודי-אזרחי אל זה הצבאי-תעמולתי, היווה בעבורי סוג של מקור מעוות. כשנתקלתי בגרסת הטקס של בית חב"ד, שאמורה שהיות דומה יותר לטקס המקורי-היהודי ולעורר תחושת חמימות מוכרת, יכולתי להעלות מזיכרוני רק תחושות "בה"ד אחדיות" - כוחניות, מעיקות ובכלל לא חמימות. בבואת הטקס ששוכפלה בצבא, הצליחה לעלות על יוצרה, אצלי בתודעה היא מתקיימת באופן עצמאי תוך חיסול מוחלט של המקור שלה.

ז'אן בודריאר קורא לתופעה הזו סימולקרה, בבואה המתקיימת ללא מקור או מתחזה למקור.

The transition from signs which dissimulate something to signs which dissimulate that there is nothing, marks the decisive turning point. The first implies a theology of truth and secrecy (to which the notion of ideology still belongs). The second inaugurates an age of simulacra and simulation, in which there is no longer any God to recognize his own, nor any last judgement to separate truth from false, the real from its artificial resurrection, since everything is already dead and risen in advance.

לפי בודריאר, בעידן הסימולקרה מתקיימות בבואות לא רק ללא מקור, אלא גם ללא צורך במקור. טקס דתי מתקיים באופן ריטואלי ללא הסברים תיאולוגיים, ללא נכון ולא נכון, אלא פשוט כפי שהוא.

טקסי הדת המתקיימים בבתי חב"ד בהודו הינם בבואות המסוגלות לקיום עצמאי עם או ללא מקור. עבור מרבית המשתתפים, הדיון אודות אמיתות המקור אינו רלוונטי, חב"ד מציעה חוויה שלמה - מטקסיות סמלית ועד סיוע בגיבוש התודעה הנכונה ולימוד האמת. החוויה מוצעת לכול המעוניין, באופן לא מחייב ובמידות אינטנסיביות שונות. המבקר בבית חב"ד יכול לבחור אם לקחת חלק סמלי או טקסי בלבד ואם ירצה יכול להמשיך להיכנס בדרכי האמת (חתירה מהבבואה אל המקור).

מפתיע לגלות שדווקא בית חב"ד, המציע למחפשי האמת פתרון נגיש, ברור ולא מתפשר.

"הוא לבדו האמת, ואין לאחר אמת כאמיתתו; והוא שהתורה אומרת: אין עוד מלבדו, כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו."

(הלכה רביעית, מתוך ארבע ההלכות הראשונות במשנה תורה, הרמב"ם)

דווקא שם ניתן לראות מגוון גילויים של אמיתות או בבואות של אמיתות המתקיימים ביחד באין מפריע. לצערי אני לא הצלחתי לקחת חלק בפעילות, אולי בשל זיכרונות שהמקום מעלה, אולי בשל החינוך שקיבלתי, ואולי בשל חוסר היכולת שלי להפריד בין הנעשה שם לבין המקור ממנו בית חב"ד שואבים את הפעילות שלהם.

בראייה ביקורתית יכול להיות שכתבתי שטויות, יכול להיות שאני סתם מנסה להסתיר את חוסר ההצלחה שלי להתחבר לאירוע האנושי של בית חב"ד מאחורי גישות פילוסופיות פוסט מודרניות. במקום לנסות לנהוג בחמלה ובקבלה, אני בוחרת להתנתק ממה ששונה ממני. הרי בית חב"ד הוא מקום מופלא עבור לא מעט אנשים, פיסה של בית ומורשת בארץ זרה, המוכנה לקבל את כולם, אפילו אותי, למרות שדחיתי את ההזמנה.

ענבל (19-09-2011)