9/18/2011

צאי שופ או סוקצסציה עירונית


בדרך לקורס נתקעתי כמה ימים בהרים, בשל מפולות. בשעות הראשונות של ההמתנה משחקים קלפים, אבל כעבור כמה שעות, כשמתחיל רעב, מופעים סלים רכובים על ראשים, מלאים צ'אנה מסאלה (חומוסים עם עגבניות ובצל) וסירים אם צ'אי מהביל. לקראת הערב מופיעות העגלות של התירסים הממונגלים ופקורות הנוטפות שמן על דפנות הסא'ג. לפנות בוקר התווספה כבר עוד ציליה וריצפת בטון וכמה שרפרפי קש וחמישה סירים מתבשלים. הדאבה כבר מלאה ומפזרת אלו פארנטה, טאלי וצאי להודים המנומנמים. עם סילוק הדרדרת הסבלנות האינסופית של ההודים פוקעת בבת אחת. המנועים שואגים, הרבה צפירות, והשיירה יוצאת לדרך. משאירה אחריה עיירה טריה שמצטרפת לכל אותן האחרות שצובאות את כבישי הודו.



















קירות ארוגים


כפות דקלים מיובשות ארוגות שתי וערב,
סדורות ברצף על גבי קונסטרוקציית סנדות.


בנייה ארעית. עד לעונת המונסונים הבאה.












מחסני דגים באי דיו, 2011


הרחוב -קריסטינה קרן מנדז'ול



הודו מפרשת את מושג הרחוב אחרת, מערבלת ומארגנת אותו לכדי מציאות חסרת הגבולות בין הפרטי והציבורי.
בה הרחוב מאכסן בתוכו את הבתים, הכבישים, המכוניות, האופנועים,
את האנשים והחיות.
הוא הסלון, המטבח, וחדר השינה.
הוא המקום להטהרות ולעשיית הצרכים.
הוא מקור הפרנסה, העסק ומגרש המשחקים.

הרחוב ההודי וכל מה שבתוכו קריסטינה קרן מנדז'ול

גגות ירוקים?


פתרון נפוץ לקיבוע הגג למקומו