קלוד פארן: שני הזמנים של הארכיטקטורה (1966)

אפשר לפגוש בארכיטקטורה בשני זמנים. זמן הרגע: אתר הבנייה. זמן הַמֶשֶך: השימוש. אתר הבנייה הוא הסכימה במצבה הברוטלי ביותר והתוקפני ביותר. הוא בעל משמעות עצומה ביחס לעתיד הארכיטקטוני של היצירה. הוא נתון לקריאה בלב פתוח, עדיין לא עמוס בכל התוספות של השימוש היומיומי של בני האדם.

אם יש ארכיטקטורה, היא מתנסחת במצבה הגולמי[1], המובלע. המוגמר והנוח עדיין לא נאחזו בה כדי לטשטש אותה, לרכך אותה, לבלבל אותה. אנו נמצאים בעת ובעונה אחת בניסוח המדויק ביותר ובחלום החלל הבלתי משומש. הכל כבר נאמר. הדרך חזרה אינה אפשרית עוד. אבל עדיין היוצר הוא היחיד לדעת.

רגע התפנית הוא התחלת השימוש. זהו הסף ההפוך של ההכנסה-בסוד. זוהי הדחייה של האב כדי להתעמת עם העולם. זהו רגע האי-הבנה, ההתנגשות, בין עולם שהוא מכוון מדי להווה ובין ארכיטקטורה שנפתחת אל עבר העתיד, שנהגתה למען הַמֶשֶך, עוינת להווה, מנוסחת לדורות של המחר, ויחד עם זאת, אנשי היום הם אלה שעליהם להתמודד עם השימוש.

ואז מגיע זמן הַמֶשֶך. האנשים והדברים חוקקים בארכיטקטורה את סימניהם השונים; הזדקנות, פציעות; זהו רגע ההטמעה: מעבר ושימוש. בזמן זה, הארכיטקטורה מחנכת להשתתפות.

מאוחר הרבה יותר היא נשארת כעדות.

[1] - brute

מתוך כתב העת Architecture Principe, גליון מס' 3 ( 1966)

(מצרפתית: שרון רוטברד)

בתמונה: כנסיית סנט ברנדט, נבר / Architecture Principe (קלוד פארן ופול ויריליו)

קלוד פארן: לשלוט על האתר (1966)

הארכיטקטורה מטבעה אינה ביולוגית, היא יצירה.הארכיטקטורה אינה נטמעת באובייקט, היא אנטי-חפץ.הארכיטקטורה מכנסת. היא התמצית עצמה של ההתקבצויות האנושיות.הארכיטקטורה אינה משתלבת באתר. היא קיימת כשלעצמה ומבססת עם הנוף יחס איכותי ומידתי. במצבי משבר על הארכיטקטורה לתת פתרון הישרדות, שרידה. אל מול הצרכים, לעומת האילוצים, כנגד הבלתי אפשרי הארכיטקטורה חייבת:- לעזוב את הערים הקיימות ולקדם התקבצויות אנושיות חדשות.- לשלוט על האתר. להפוך לשווה ערך לתבליט הטבעי, לשנות קנה מידה, להפוך לתבליט מלאכותי, לנוף... אל מול האי ודאות של הנפש, אל מול הדאגה, החרדה, הפחד הקולקטיבי, התגברות האלימות, הארכיטקטורה חייבת להשיג את שינוי המנטליות באמצעות שני אמצעי מפתח:- מישורים משופעים בחלל למתקנים ולשימושים- זיזיות אלכסונית של המסות (הפנים למגורים, החוץ לתנועה).הארכיטקטורה לעולם אל לה להיות ניטרלית או לא החלטית. היא חייבת להיות פעילה. האדם בתוך הארכיטקטורה צריך להיות מודע באופן רציף, להשתתף בפעולה או במופע. הוא שייך להמשכיות של העולם הארכיטקטוני – בניינים להעפיל עליהם, לנצח אותם. הארכיטקטורה במהלך שלה, של היצירה, אסור לה להתנהל באמצעות צבירה, הוספה של מרכיבים בסיסיים.הקונקרטיזציה הצורנית שלה, המימוש שלה בחומר, חומקים מתהליך האגלומרציה המודולרית, כמו מתהליך החקירה הצורני. היא בשלב של הרעיון, של העיקרון. הממדים שלה מטילים אותה מחדש אל המונומטלי בחלליות חדשה.החיים המשותפים, משולבים בקרייה, הופכים לעוצמת חיים חיובית ולא לכוח מאיים ובלתי צפוי. הם אינם שולטים במימושה של הצורה הארכיטקטונית.הארכיטקטורה תהפוך שוב לנחלת המובן מאליו. היא תהיה בלתי ניתנת לעירעור, בלתי ניתנת לוויכוח. היא לא תהיה יותר לנחלת האבנגארד. היא תהיה. האנשים יכירו בה כשלהם. האמנויות האחרות ימצאו בה קוהרנטיות ומציאות.

(מתוך גליון מס' 1 של Architecture Principe, פברואר 1966)

קלוד פארן (1923), ארכיטקט ומבקר ארכיטקטורה מהמקוריים בצרפת. בשנות השישים היה שותף עם פול ויריליו בקבוצת "Architecture Principe", שהוציאה כתב עת בשם זה, בו הם פרסמו מניפסטים ופרויקטים. הפרויקט הבנוי היחיד שלהם כקבוצה היה כנסיית סנט ברנדט בנבר.

בתמונה: Nautacité, 1966 - פרויקט ל"עיר שצפה מעל קרקע שאיבדה את החומריות שלה" / קלוד פארן ופול ויריליו

Gordon Matta-Clark: Splitting, 1974

צבי אלחייני אנארכיטקט: על גורדון מאטה-קלארק
מתוך "סטודיו" 154: מאטה-קלארק איתגר לקראת סוף שנות השישים את דיסציפלינות התכנון באקטים פסבדו-אלימים, מתוכננים בקפידה, של הריסה ובפירוק מרכיבים חומריים ומבניים לקראת קריסה של קומפוזיציות קנוניות.

צריף על צריף, ארכיטקטורה ספונטנית בדרום תל אביב

צריף רדימייד מורכב על צריף קיים, גדרות מאולתרות, איטום בנייר זפת, מרזבים במסלולים בלתי אפשריים.

באזורים רבים בדרום תל אביב, הארכיטקטורה השלטת היא ארכיטקטורה ספונטנית, ארכיטקטורה ללא ארכיטקטים.

המאפיינים: ביצוע תוך כדי תכנון, פתרונות אד-הוק, אילתורים מקומיים, חומרים שאוספים ברחוב או מוצאים בזבל, כל מה שנופל ליד או שעובר מתחת ליד. רדימייד, בריקולאז', אימפרוביזציה. רמה נמוכה או אפסית של חזרתיות, שיטתיות, תיעוש.

הגשה ראשונה: סחף, וארכיטקטורה ספונטנית מהרחוב

קיראו את המאמר של גי דבור "תיאוריית הסחף" המופיע בבלוג.
עליכם לצאת, בזמנכם החופשי, לסחף (שוטטות) של 8 שעות בכל מקום בעיר.
המטרה של הסחף: להביא ולהציג דוגמה מהשטח, מהחיים, של ארכיטקטורה ספונטנית.
את התיעוד של הסחף ואת הארכיטקטורה יש להציג ביום חמישי ה- 12.3, באמצעות טקסט בן 300 מילה וסרט של 3 דקות וכן כל אמצעי שעולה על דעתכם: תרשימים, שרטוטים, חפצים, מודלים.