בדרך לקורס נתקעתי כמה ימים בהרים, בשל מפולות. בשעות הראשונות של ההמתנה משחקים קלפים, אבל כעבור כמה שעות, כשמתחיל רעב, מופעים סלים רכובים על ראשים, מלאים צ'אנה מסאלה (חומוסים עם עגבניות ובצל) וסירים אם צ'אי מהביל. לקראת הערב מופיעות העגלות של התירסים הממונגלים ופקורות הנוטפות שמן על דפנות הסא'ג. לפנות בוקר התווספה כבר עוד ציליה וריצפת בטון וכמה שרפרפי קש וחמישה סירים מתבשלים. הדאבה כבר מלאה ומפזרת אלו פארנטה, טאלי וצאי להודים המנומנמים. עם סילוק הדרדרת הסבלנות האינסופית של ההודים פוקעת בבת אחת. המנועים שואגים, הרבה צפירות, והשיירה יוצאת לדרך. משאירה אחריה עיירה טריה שמצטרפת לכל אותן האחרות שצובאות את כבישי הודו.
יפה. אינסטנט עיר, או אפשר אפילו לומר העיר כגזלן.
ReplyDelete