הודו מפרשת את מושג הרחוב אחרת, מערבלת ומארגנת אותו לכדי מציאות חסרת הגבולות בין הפרטי והציבורי.
בה הרחוב מאכסן בתוכו את הבתים, הכבישים, המכוניות, האופנועים,
את האנשים והחיות.
הוא הסלון, המטבח, וחדר השינה.
הוא המקום להטהרות ולעשיית הצרכים.
הוא מקור הפרנסה, העסק ומגרש המשחקים.
יפה, אבל נראה לי שבמציאות של הודו זה כמעט בתחום של המובן מאליו. האם יש משהו שלא עושים ברחוב?
ReplyDelete