6/06/2009
6/05/2009
Enhancement Surgery
In our last post, we explained that we were going to try and see how large a span we could create with our existing technology. We called in the best plastic surgeons and ended up with some Pamela Anderson sized curves, which were just barely sturdy.
Inside, the structure was quite warm and snugly, actually it was surprisingly pleasant. But seeing as how we had maxed out the spanning capability of the structure, and could not think of another trick to increase its spanning capacity in pure tension, we were faced with a choice between two options: 1) Limit the size of our structure to slightly smaller that what is shown above, create three separate pods, and connect them together. OR 2) introduce another structural element, which could assist us increasing the span. We decided that due to our limited supply of egg crates and a desire to make a substantial inside space rather than a cocoon, that we would do the latter.
We decided that we would try to do as minimal a change as possible. In our structure, the wires had previously acted entirely in tension. Some of them were even completely flexible, ie they had no compressional strength. We kept the basic form, changing it to create a large space for the two girls and smaller space for the one boy. We analyzed the form and decided that if three of the wires could also act in compression, we would be able to greatly increase the span. Therefore, we are widening the pod from 9 columns to 10, reconfiguring it to make these two separate but attached spaces - a low, narrow space and a high, wide space - and introducing three stronger wires.
Below is the new scheme, as compared to the old one.
Inside, the structure was quite warm and snugly, actually it was surprisingly pleasant. But seeing as how we had maxed out the spanning capability of the structure, and could not think of another trick to increase its spanning capacity in pure tension, we were faced with a choice between two options: 1) Limit the size of our structure to slightly smaller that what is shown above, create three separate pods, and connect them together. OR 2) introduce another structural element, which could assist us increasing the span. We decided that due to our limited supply of egg crates and a desire to make a substantial inside space rather than a cocoon, that we would do the latter.
We decided that we would try to do as minimal a change as possible. In our structure, the wires had previously acted entirely in tension. Some of them were even completely flexible, ie they had no compressional strength. We kept the basic form, changing it to create a large space for the two girls and smaller space for the one boy. We analyzed the form and decided that if three of the wires could also act in compression, we would be able to greatly increase the span. Therefore, we are widening the pod from 9 columns to 10, reconfiguring it to make these two separate but attached spaces - a low, narrow space and a high, wide space - and introducing three stronger wires.
Below is the new scheme, as compared to the old one.
6/04/2009
Sleeping under cardboard boxes is a longtime cliche behavior of persons without a home. So it is comedic, controversial or artistic to render this default choice a conscious design strategy? Whatever your opinion, these designs are remarkably lifelike from a distance - making even the most elegant bed appear to be covered in recycled and tattered cardboard scraps thrown together.
Inspired by a Homeless Cardboard Box
Ever slept under a cardboard box? Probably not. There is a unique project launched in the form of duvet covers by Le Clochard. When I first saw these pictures I wasn’t sure whether the bedding was made out or real carton or cotton, but after I’ve read a little about this project I’ve found that they are made out soft 100% cotton and you can really sleep under it. The Le Clochard Project by SZN hopes to help young homeless people in the Netherlands. A large portion of the proceeds from the sale of the quilt cover and the pillow cases goes towards helping young folks in the Netherlands find work or continue education.
6/03/2009
6/02/2009
דיבור לקיר למרות הרוק
ארכיטקטורה ספונטנית - המימד הפרפורמליסטי
יש דיון ארוך ורחב, את קצה המזלג שלו חלק מאיתנו שמע הבוקר בשיעור של פ' אפרת על מקומו של הפרפורמליזם באדרכילות בת ימינו.
דיקשנרי.קום לא ידע מה המילה הזו אומרת, וכך גם ויקיפדיה.
אבל מדובר באיזו תנועה שאיכשהו המשיכה את דרכה של הפורמליסטים, ואולי שילבה קצת "ביו-אורגניקה", עם הרבה מאוד מגה הרצים של מעבדים סופר אלקטרונים השועטים במנועם של טרה מחשבים.
הכל יוצא נורא מורכב, כאילו אורגני, אבל רק כאילו, וזה מקצר את תהליכי היצור ומאפשר יצור סדרתי.
או במילים אחרות - בו נבנה סדרה של חוקים שאף בן אדם לא יכול לחשב, נכניס את כל הפרמטרים במחשב, ניתן לו לחשוב על זה כמה ימים ותצא מזה חזית. טוב? - טוב. לא טוב? נעשה עוד 10 ונבחר משם משהו יפה.
אבל מה?
זה רק נראה כאילו אורגני, כאילו חי, או אולי היה חי ועכשיו קפא.
מזכיר לי קצת את התערוכה הזו של "הגרמני עם הגופות".
הכל נראה כאילו אורגני, כאילו אמיתי, אבל כל הפורמלין הזה, שהוא בכלל אקרילי יוצר ריחוק עצום ומוחשי.
הגופות מתות, קפואות, מבריקות תחת הפולרסנטים בברק של ויניל ולא רק שהם לא חיות, הם מעלות ספק תחת השאלה - האם זה בכלל היה חי פעם.
הביניינים הללו, הפרפורמליסטים, מעוררים בעיני את אותה סלידה.
בכדי להראות מספיק אורגנים - טבעיים מטביעים אותם בכל כך הרבה פלסטיק, וסיליקון, והכל מהר ועכשיו שנראה שהרעיון האורגני שכח את שמו.
אורגן, או איבר בשפתינו, לרתום לאדריכלות תכונה "איברית" או אורגנית, זה על ידי הרחבה והעשרה של מערכות היחסים אותם מקימים האיברים השונים. הרי רק בבית מטבחיים אנו רואים את האיברים האורגנים מסודרים אובייקט לצד אובייקט.
לבל אטעה, דיונם של הפרפורמליסטים אינו ביו-מימטי במהותו, אבל כמובן שמדובר בתנועה ששמה לעצמה קודם כל את המימד הפרפורמטיבי - המיצגי של המלאכה הארכיטקטונית. (מיצג לעומת מיצב - במיצב ישנו אובייקט מוצב לראווה, במיצג ישנה סיטואציה חללית ואנו, כצופים, שותפים לה. ש.ש.)
המימד הפרפורמטיבי, אם כן, מתרחש בזמן שאנו פועלים בחלל, כלומר במשך הזמן שבו יש בו אנשים. לקוחות, אלה שבשבילם בונים את כל הדברים שבונים. (לא בונים בשביל היזמים כמעט כלום, הם אלה שבונים, אנחנו פשוט עוזרים להם לעשות את זה...) כלומר, ההגדרה היחידה אשר מובנת בתהליך בצורה אינטגרלית היא שהצורה האורגנית הזו, שהתאמצנו כל כך שתהיה מורכבת, קודם כל תהיה קפואה. נדע איך היא נראית. חוק היסוד של הפרפורמליסטים הוא שהם דטרמיניסטים בהגדרה.
ולמה אני מקשקש על פרפורמליזם בבלוג הנושא את השם ארכיטקטורה ספונטנית?
כי אני מאמין שיש לאדריכלות ספונטנית כמה דברים ללמד את התנועה הפרפורמליסטית. המורכבות המוחלטת אותה מנסים הפרפורמליסטים לתפוס שמורה בידיו של הטבע, בעודו חי, לא קפוא. כי הוא תמיד בתנועה, תמיד צובר, תמיד לומד, תמיד משתנה. הוא לא משומר בפורמלין.
התנועה המוכלת בספונטניות, הביק'א'בראק, פליי ביי ווייר, הפארטאץ', והעבודה הערבית מכילים את הדינמיות הזו. ובכך הם מצליחים להפיח רוח חיים וייחודיות גם באובייקטים סדרתיים. לעגל פינות. כמו שתבנית ביצים יודעת להראות כמו סונטה ברה מינור, או ערימה של בלוקים יודעת להפוך לקיר/כיסא/עדנית/ואדן בד בבד, סימולטנית ובו-זמנית.
הטכנולוגיה של ימינו יודעת לייצר כל צורה לא משנה כמה היא מסובכת או מורכבת. ולא רק זה, היא גם יודעת לייצר רבבות כאלה ממש בזול. גם אם צריך שכל אחד יראה מעט אחרת. בסוף אנחנו כבר יודעים איך זה יראה. וזה לא ידע להראות באף צורה אחרת. זה מה שזה וככה זה. למה לנו להסתפק במועט?
סוף מחשבה בדימוי תחילה.
- או -
הקיר ללא הטיח הרבה יותר ספונטני מהקיר המגומר, שכן יש לו מחברים לקיר ניצב כמעט בכל אורכו.
שובל.
יש דיון ארוך ורחב, את קצה המזלג שלו חלק מאיתנו שמע הבוקר בשיעור של פ' אפרת על מקומו של הפרפורמליזם באדרכילות בת ימינו.
דיקשנרי.קום לא ידע מה המילה הזו אומרת, וכך גם ויקיפדיה.
אבל מדובר באיזו תנועה שאיכשהו המשיכה את דרכה של הפורמליסטים, ואולי שילבה קצת "ביו-אורגניקה", עם הרבה מאוד מגה הרצים של מעבדים סופר אלקטרונים השועטים במנועם של טרה מחשבים.
הכל יוצא נורא מורכב, כאילו אורגני, אבל רק כאילו, וזה מקצר את תהליכי היצור ומאפשר יצור סדרתי.
או במילים אחרות - בו נבנה סדרה של חוקים שאף בן אדם לא יכול לחשב, נכניס את כל הפרמטרים במחשב, ניתן לו לחשוב על זה כמה ימים ותצא מזה חזית. טוב? - טוב. לא טוב? נעשה עוד 10 ונבחר משם משהו יפה.
אבל מה?
זה רק נראה כאילו אורגני, כאילו חי, או אולי היה חי ועכשיו קפא.
מזכיר לי קצת את התערוכה הזו של "הגרמני עם הגופות".
הכל נראה כאילו אורגני, כאילו אמיתי, אבל כל הפורמלין הזה, שהוא בכלל אקרילי יוצר ריחוק עצום ומוחשי.
הגופות מתות, קפואות, מבריקות תחת הפולרסנטים בברק של ויניל ולא רק שהם לא חיות, הם מעלות ספק תחת השאלה - האם זה בכלל היה חי פעם.
הביניינים הללו, הפרפורמליסטים, מעוררים בעיני את אותה סלידה.
בכדי להראות מספיק אורגנים - טבעיים מטביעים אותם בכל כך הרבה פלסטיק, וסיליקון, והכל מהר ועכשיו שנראה שהרעיון האורגני שכח את שמו.
אורגן, או איבר בשפתינו, לרתום לאדריכלות תכונה "איברית" או אורגנית, זה על ידי הרחבה והעשרה של מערכות היחסים אותם מקימים האיברים השונים. הרי רק בבית מטבחיים אנו רואים את האיברים האורגנים מסודרים אובייקט לצד אובייקט.
לבל אטעה, דיונם של הפרפורמליסטים אינו ביו-מימטי במהותו, אבל כמובן שמדובר בתנועה ששמה לעצמה קודם כל את המימד הפרפורמטיבי - המיצגי של המלאכה הארכיטקטונית. (מיצג לעומת מיצב - במיצב ישנו אובייקט מוצב לראווה, במיצג ישנה סיטואציה חללית ואנו, כצופים, שותפים לה. ש.ש.)
המימד הפרפורמטיבי, אם כן, מתרחש בזמן שאנו פועלים בחלל, כלומר במשך הזמן שבו יש בו אנשים. לקוחות, אלה שבשבילם בונים את כל הדברים שבונים. (לא בונים בשביל היזמים כמעט כלום, הם אלה שבונים, אנחנו פשוט עוזרים להם לעשות את זה...) כלומר, ההגדרה היחידה אשר מובנת בתהליך בצורה אינטגרלית היא שהצורה האורגנית הזו, שהתאמצנו כל כך שתהיה מורכבת, קודם כל תהיה קפואה. נדע איך היא נראית. חוק היסוד של הפרפורמליסטים הוא שהם דטרמיניסטים בהגדרה.
ולמה אני מקשקש על פרפורמליזם בבלוג הנושא את השם ארכיטקטורה ספונטנית?
כי אני מאמין שיש לאדריכלות ספונטנית כמה דברים ללמד את התנועה הפרפורמליסטית. המורכבות המוחלטת אותה מנסים הפרפורמליסטים לתפוס שמורה בידיו של הטבע, בעודו חי, לא קפוא. כי הוא תמיד בתנועה, תמיד צובר, תמיד לומד, תמיד משתנה. הוא לא משומר בפורמלין.
התנועה המוכלת בספונטניות, הביק'א'בראק, פליי ביי ווייר, הפארטאץ', והעבודה הערבית מכילים את הדינמיות הזו. ובכך הם מצליחים להפיח רוח חיים וייחודיות גם באובייקטים סדרתיים. לעגל פינות. כמו שתבנית ביצים יודעת להראות כמו סונטה ברה מינור, או ערימה של בלוקים יודעת להפוך לקיר/כיסא/עדנית/ואדן בד בבד, סימולטנית ובו-זמנית.
הטכנולוגיה של ימינו יודעת לייצר כל צורה לא משנה כמה היא מסובכת או מורכבת. ולא רק זה, היא גם יודעת לייצר רבבות כאלה ממש בזול. גם אם צריך שכל אחד יראה מעט אחרת. בסוף אנחנו כבר יודעים איך זה יראה. וזה לא ידע להראות באף צורה אחרת. זה מה שזה וככה זה. למה לנו להסתפק במועט?
סוף מחשבה בדימוי תחילה.
- או -
הקיר ללא הטיח הרבה יותר ספונטני מהקיר המגומר, שכן יש לו מחברים לקיר ניצב כמעט בכל אורכו.
שובל.
Peanuts
After trying to stand our egg crates up vertically, and the collosal structural that followed, we reexamined the possibility of forming a dome. The main obstacle has always been getting the egg crates into a sturdy dome shape that can support itself. As of yesterday, we had some encouraging signs, as visible in the pictures. We deepened the furrow in the middle of the structure, we're experimenting with a thicker wire, and mostly we have lengthened it. Our immediate goal is to see how large a span we can create.
הגשה טרום סופית
ביום ה' ה- 11 ביוני תיערך הגשה טרום סופית של הפרויקט.
אנו מצפים לראות מבנים גמורים או כמעט גמורים על מנת שניתן יהיה לנצל את השבועיים שנותרו לתיקונים ושיפורים אחרונים, לעיצוב פנים, ולתצוגה בסטודיו.
כמו כן, עליכם להתכונן לשלב האחרון של הפרויקט אחרי ההגשה (פירוק, השמדה, מיחזור).
בהצלחה!
אנו מצפים לראות מבנים גמורים או כמעט גמורים על מנת שניתן יהיה לנצל את השבועיים שנותרו לתיקונים ושיפורים אחרונים, לעיצוב פנים, ולתצוגה בסטודיו.
כמו כן, עליכם להתכונן לשלב האחרון של הפרויקט אחרי ההגשה (פירוק, השמדה, מיחזור).
בהצלחה!
6/01/2009
do-re-mi
While trying to figure out how to properly construct our building, I noticed that my sketchbook looks like I am composing a symphony. Here is a page, as an example:
Each line shows 2 cycles of a weaving pattern. Below it lists the number of overlaying layers are found on each wire. to the right is a diagram showing the shape the pattern takes. The number in the circle is the number of columns in the pattern and underneath is the number of egg crates needed per cycle.
I shows our first pattern, II shows the most recent one. III and IV are studies for using 7 columns instead of 9, and V is a study for 8 columns. VI increases the indentation in the middle, VII introduces a window, VIII looks at how we can reverse the curvature and make it concave instead of convex.
Each line shows 2 cycles of a weaving pattern. Below it lists the number of overlaying layers are found on each wire. to the right is a diagram showing the shape the pattern takes. The number in the circle is the number of columns in the pattern and underneath is the number of egg crates needed per cycle.
I shows our first pattern, II shows the most recent one. III and IV are studies for using 7 columns instead of 9, and V is a study for 8 columns. VI increases the indentation in the middle, VII introduces a window, VIII looks at how we can reverse the curvature and make it concave instead of convex.
Subscribe to:
Posts (Atom)