ארכיטקטורה ספונטנית - המימד הפרפורמליסטי
יש דיון ארוך ורחב, את קצה המזלג שלו חלק מאיתנו שמע הבוקר בשיעור של פ' אפרת על מקומו של הפרפורמליזם באדרכילות בת ימינו.
דיקשנרי.קום לא ידע מה המילה הזו אומרת, וכך גם ויקיפדיה.
אבל מדובר באיזו תנועה שאיכשהו המשיכה את דרכה של הפורמליסטים, ואולי שילבה קצת "ביו-אורגניקה", עם הרבה מאוד מגה הרצים של מעבדים סופר אלקטרונים השועטים במנועם של טרה מחשבים.
הכל יוצא נורא מורכב, כאילו אורגני, אבל רק כאילו, וזה מקצר את תהליכי היצור ומאפשר יצור סדרתי.
או במילים אחרות - בו נבנה סדרה של חוקים שאף בן אדם לא יכול לחשב, נכניס את כל הפרמטרים במחשב, ניתן לו לחשוב על זה כמה ימים ותצא מזה חזית. טוב? - טוב. לא טוב? נעשה עוד 10 ונבחר משם משהו יפה.
אבל מה?
זה רק נראה כאילו אורגני, כאילו חי, או אולי היה חי ועכשיו קפא.
מזכיר לי קצת את התערוכה הזו של "הגרמני עם הגופות".
הכל נראה כאילו אורגני, כאילו אמיתי, אבל כל הפורמלין הזה, שהוא בכלל אקרילי יוצר ריחוק עצום ומוחשי.
הגופות מתות, קפואות, מבריקות תחת הפולרסנטים בברק של ויניל ולא רק שהם לא חיות, הם מעלות ספק תחת השאלה - האם זה בכלל היה חי פעם.
הביניינים הללו, הפרפורמליסטים, מעוררים בעיני את אותה סלידה.
בכדי להראות מספיק אורגנים - טבעיים מטביעים אותם בכל כך הרבה פלסטיק, וסיליקון, והכל מהר ועכשיו שנראה שהרעיון האורגני שכח את שמו.
אורגן, או איבר בשפתינו, לרתום לאדריכלות תכונה "איברית" או אורגנית, זה על ידי הרחבה והעשרה של מערכות היחסים אותם מקימים האיברים השונים. הרי רק בבית מטבחיים אנו רואים את האיברים האורגנים מסודרים אובייקט לצד אובייקט.
לבל אטעה, דיונם של הפרפורמליסטים אינו ביו-מימטי במהותו, אבל כמובן שמדובר בתנועה ששמה לעצמה קודם כל את המימד הפרפורמטיבי - המיצגי של המלאכה הארכיטקטונית. (מיצג לעומת מיצב - במיצב ישנו אובייקט מוצב לראווה, במיצג ישנה סיטואציה חללית ואנו, כצופים, שותפים לה. ש.ש.)
המימד הפרפורמטיבי, אם כן, מתרחש בזמן שאנו פועלים בחלל, כלומר במשך הזמן שבו יש בו אנשים. לקוחות, אלה שבשבילם בונים את כל הדברים שבונים. (לא בונים בשביל היזמים כמעט כלום, הם אלה שבונים, אנחנו פשוט עוזרים להם לעשות את זה...) כלומר, ההגדרה היחידה אשר מובנת בתהליך בצורה אינטגרלית היא שהצורה האורגנית הזו, שהתאמצנו כל כך שתהיה מורכבת, קודם כל תהיה קפואה. נדע איך היא נראית. חוק היסוד של הפרפורמליסטים הוא שהם דטרמיניסטים בהגדרה.
ולמה אני מקשקש על פרפורמליזם בבלוג הנושא את השם ארכיטקטורה ספונטנית?
כי אני מאמין שיש לאדריכלות ספונטנית כמה דברים ללמד את התנועה הפרפורמליסטית. המורכבות המוחלטת אותה מנסים הפרפורמליסטים לתפוס שמורה בידיו של הטבע, בעודו חי, לא קפוא. כי הוא תמיד בתנועה, תמיד צובר, תמיד לומד, תמיד משתנה. הוא לא משומר בפורמלין.
התנועה המוכלת בספונטניות, הביק'א'בראק, פליי ביי ווייר, הפארטאץ', והעבודה הערבית מכילים את הדינמיות הזו. ובכך הם מצליחים להפיח רוח חיים וייחודיות גם באובייקטים סדרתיים. לעגל פינות. כמו שתבנית ביצים יודעת להראות כמו סונטה ברה מינור, או ערימה של בלוקים יודעת להפוך לקיר/כיסא/עדנית/ואדן בד בבד, סימולטנית ובו-זמנית.
הטכנולוגיה של ימינו יודעת לייצר כל צורה לא משנה כמה היא מסובכת או מורכבת. ולא רק זה, היא גם יודעת לייצר רבבות כאלה ממש בזול. גם אם צריך שכל אחד יראה מעט אחרת. בסוף אנחנו כבר יודעים איך זה יראה. וזה לא ידע להראות באף צורה אחרת. זה מה שזה וככה זה. למה לנו להסתפק במועט?
סוף מחשבה בדימוי תחילה.
- או -
הקיר ללא הטיח הרבה יותר ספונטני מהקיר המגומר, שכן יש לו מחברים לקיר ניצב כמעט בכל אורכו.
שובל.
יש דיון ארוך ורחב, את קצה המזלג שלו חלק מאיתנו שמע הבוקר בשיעור של פ' אפרת על מקומו של הפרפורמליזם באדרכילות בת ימינו.
דיקשנרי.קום לא ידע מה המילה הזו אומרת, וכך גם ויקיפדיה.
אבל מדובר באיזו תנועה שאיכשהו המשיכה את דרכה של הפורמליסטים, ואולי שילבה קצת "ביו-אורגניקה", עם הרבה מאוד מגה הרצים של מעבדים סופר אלקטרונים השועטים במנועם של טרה מחשבים.
הכל יוצא נורא מורכב, כאילו אורגני, אבל רק כאילו, וזה מקצר את תהליכי היצור ומאפשר יצור סדרתי.
או במילים אחרות - בו נבנה סדרה של חוקים שאף בן אדם לא יכול לחשב, נכניס את כל הפרמטרים במחשב, ניתן לו לחשוב על זה כמה ימים ותצא מזה חזית. טוב? - טוב. לא טוב? נעשה עוד 10 ונבחר משם משהו יפה.
אבל מה?
זה רק נראה כאילו אורגני, כאילו חי, או אולי היה חי ועכשיו קפא.
מזכיר לי קצת את התערוכה הזו של "הגרמני עם הגופות".
הכל נראה כאילו אורגני, כאילו אמיתי, אבל כל הפורמלין הזה, שהוא בכלל אקרילי יוצר ריחוק עצום ומוחשי.
הגופות מתות, קפואות, מבריקות תחת הפולרסנטים בברק של ויניל ולא רק שהם לא חיות, הם מעלות ספק תחת השאלה - האם זה בכלל היה חי פעם.
הביניינים הללו, הפרפורמליסטים, מעוררים בעיני את אותה סלידה.
בכדי להראות מספיק אורגנים - טבעיים מטביעים אותם בכל כך הרבה פלסטיק, וסיליקון, והכל מהר ועכשיו שנראה שהרעיון האורגני שכח את שמו.
אורגן, או איבר בשפתינו, לרתום לאדריכלות תכונה "איברית" או אורגנית, זה על ידי הרחבה והעשרה של מערכות היחסים אותם מקימים האיברים השונים. הרי רק בבית מטבחיים אנו רואים את האיברים האורגנים מסודרים אובייקט לצד אובייקט.
לבל אטעה, דיונם של הפרפורמליסטים אינו ביו-מימטי במהותו, אבל כמובן שמדובר בתנועה ששמה לעצמה קודם כל את המימד הפרפורמטיבי - המיצגי של המלאכה הארכיטקטונית. (מיצג לעומת מיצב - במיצב ישנו אובייקט מוצב לראווה, במיצג ישנה סיטואציה חללית ואנו, כצופים, שותפים לה. ש.ש.)
המימד הפרפורמטיבי, אם כן, מתרחש בזמן שאנו פועלים בחלל, כלומר במשך הזמן שבו יש בו אנשים. לקוחות, אלה שבשבילם בונים את כל הדברים שבונים. (לא בונים בשביל היזמים כמעט כלום, הם אלה שבונים, אנחנו פשוט עוזרים להם לעשות את זה...) כלומר, ההגדרה היחידה אשר מובנת בתהליך בצורה אינטגרלית היא שהצורה האורגנית הזו, שהתאמצנו כל כך שתהיה מורכבת, קודם כל תהיה קפואה. נדע איך היא נראית. חוק היסוד של הפרפורמליסטים הוא שהם דטרמיניסטים בהגדרה.
ולמה אני מקשקש על פרפורמליזם בבלוג הנושא את השם ארכיטקטורה ספונטנית?
כי אני מאמין שיש לאדריכלות ספונטנית כמה דברים ללמד את התנועה הפרפורמליסטית. המורכבות המוחלטת אותה מנסים הפרפורמליסטים לתפוס שמורה בידיו של הטבע, בעודו חי, לא קפוא. כי הוא תמיד בתנועה, תמיד צובר, תמיד לומד, תמיד משתנה. הוא לא משומר בפורמלין.
התנועה המוכלת בספונטניות, הביק'א'בראק, פליי ביי ווייר, הפארטאץ', והעבודה הערבית מכילים את הדינמיות הזו. ובכך הם מצליחים להפיח רוח חיים וייחודיות גם באובייקטים סדרתיים. לעגל פינות. כמו שתבנית ביצים יודעת להראות כמו סונטה ברה מינור, או ערימה של בלוקים יודעת להפוך לקיר/כיסא/עדנית/ואדן בד בבד, סימולטנית ובו-זמנית.
הטכנולוגיה של ימינו יודעת לייצר כל צורה לא משנה כמה היא מסובכת או מורכבת. ולא רק זה, היא גם יודעת לייצר רבבות כאלה ממש בזול. גם אם צריך שכל אחד יראה מעט אחרת. בסוף אנחנו כבר יודעים איך זה יראה. וזה לא ידע להראות באף צורה אחרת. זה מה שזה וככה זה. למה לנו להסתפק במועט?
סוף מחשבה בדימוי תחילה.
- או -
הקיר ללא הטיח הרבה יותר ספונטני מהקיר המגומר, שכן יש לו מחברים לקיר ניצב כמעט בכל אורכו.
שובל.
למיטב ידיעתי המילה "פרפורמליסטי" היא תחדיש (ניאולוגיזם) של ערן נוימן שאצר תערוכה בשם זה בביתן הלנה רובינשטיין במוזיאון תל אביב. אם הבנתי נכון, הטענה שעמדה ביסוד התערוכה היא שאותה ארכיטקטורת בלובים המיוצרת על ידי תוכנות תלת ממד מתקדמות אינה עוד רק עניין פורמלי ואינה מבטאת רק חיפוש אחר צורות חדשות, אלא עושה שימוש באותם כלים ממוחשבים על מנת לפתור בעיות ממשיות (אקלים, אנרגיה וכדו').
ReplyDeleteלדעתי הבעייתיות בכיוון הזה נובעת בשל הפער העצום שרק הולך וגדל בין טכנולוגיית הבנייה ובין טכנולוגיות הדימוי והחישוב. בכל המקרים שראיתי עד כה, הבניין הגמור מהווה רק ייצוג דהוי ומגושם של הדימויים הנוצצים במחשב. אני לא בטוח שיש באמת מישהו שיוכל לשכנע אותי שדווקא הצורות האלה הן הכי טובות מבחינה אקלימית, אבל מה שבטוח זה שאי אפשר לבנות אותן בלי לחלק לסגמנטים, לעשות תפרים, ולהשתמש בהרבה פחחות, ושזה ממש לא פשוט לשים שם ארון או שולחן. הטכנולוגיות של הבנייה עדיין יותר קרובות לבניית מודלים מבלזה בקלוב הארונאוטי, מאשר לדימויים במחשב, ועד שלא ימציאו מדפסת תלת ממדית בגודל של בניין, כך שהבניין יהיה מעין פלוט של התוכנית, העניין הזה לא יהיה ממש פתור.