macau pavillion for shanghai 2010 by carlos marreiros architects
http://www.designboom.com/weblog/cat/9/view/5063/macau-pavillion-for-shanghai-2010-by-carlos-marreiros-architects.html
תרגיל ספונטני וקצר, עד יום חמישי 7 במאי בוקר: לכתוב כאן תגובה על הפרויקט הזה. התרגיל הוא אישי, לא קבוצתי
I suppose the obvious comparison is between this rabbit and the Long Island Duckling mentioned in God's Own Junkyard and famously referenced by Venturi. But the form immediately brings to my mind another awkwardly-shaped rabbit, which can be seen in this link:
ReplyDeletehttp://www.youtube.com/watch?v=9v-4Ug0IgVo
It seems to me that this pavilion should be taken about as seriously.
as says Charles Sanders Peirce in "theorizing anew agenda for architecture"An icon is “ a sign which refers to the Object that it denotes by virtue of certain characters of its own and which it possesses just the same, whether any such object actually exists or not.” As for building as icon any drawing, model, or photograph of a building is an icon in Peirce's sense, but the building itself also may be an icon-if it "reminds" us of something else. Goeffrey broadbent have described in "Desing in architecture" certain buildings which were designed by visual analogy with forms from nature-as in the case of Le Corbusier's crab-shell roof at Ronchamp; or the hands in prayer analogy which suggested the roof-form of Frank Lloyd Wright's Chapel at Madison Wisconsin; or the analogy with modern painting, as in the case of de Stijl architecture, and so on. Such buildings obviously can be iconic signs of the forms from which they were derived. One of the clearest is the duck-shaped poultry stand on Long Island to which Peter Blake and Robert Venturi have drawn our attention.Charles Jencks in “The language of Post Modern Architecture” suggests that icons of this kind are metaphors, they are too simple, banal, and direct; that their use can lead to architecture-he calls it univalent"-which is just boring"
ReplyDeleteממש לא הפליא אותי לראות שלמקאו יהיה פביליון קיטשי למדי. מישהו ראה לאחרונה את המירוץ למיליון? הרי זה ה"לאס ווגאס של המזרח". נראה שההתייחסות לאקספו בעיני הסינים היא סוג של לונה פארק גדול שרק אמור למשוך אליו כמה שיותר תיירים, ולכן אני חושבת שהארנב הזה די מוצלח. הרי הוא עונה על כל הדרישות: קל להקמה מבחינה טכנולוגית ומעשית, רב שימושי בשל היותו גם חלל תצוגה, מסך הקרנה ענק, מגלשה לילדים ומפעל לייצור מזכרות... אה כמובן הם לא שכחו את נושא המיחזור.
ReplyDeleteהוא בעצם כמו צעצוע סיני גדול עם בלונים שיכול לזוז ולהשמיע מוזיקה. מה עוד צריך חוץ מזה??
נקודה שייתכן שהם לא התייחסו אליה היא שממבט אנושי הארנב הזה יהיה קצת מפחיד.
האמת שזה קצת הזכיר לי את הdunny show ש-big architecture עשו - www.big.dk/projects/dun/dun.html
At first glance the pavilion seems slightly ridiculous and most definitely reminds one of Venturi's concept of the "Duck" versus the decorated shed, this is one huge 'duck', or rather in this case, rabbit.
ReplyDeleteHowever, once having read a little bit about the building there is a little bit more to it, although the form seems to be randomly chosen, the construction of the pavilion with recyclable materials and solar panels and rain collection systems gives it some justification and meaning where it lacks this in its form.
Stuff the fact that it looks like a giant rabbit, it is recyclable and energy efficient and therefore justifies its existence in a way!
מקאו מוכיחה שיחסי ציבור חשובים יותר מכל דבר אחר. היא משווקת כעיירת נופש והימורים עם עבר פורטוגזי עשיר. פרוספקטים צבעוניים קורצים לתייר ומציעים לו כנסיות מרהיבות, ארכיטקטורה פורטוגזית ואיחוד חד-פעמי בין התרבות הסינית לבין התרבות המערבית. והמציאות?
ReplyDeleteהמציאות של אקספו 2010 מוכיחה כי אנחנו מתרגשים. בין אם זה טוב או לא, יפה או לא, זה לא ממש חשוב. אנחנו מדברים על כך, דנים בטיב העיצוב, ב"אמת" שלו, וחושבים שאנחנו חושבים ארכיטקטורה.
אנחנו צריכים לנתח את הביתן בתור מוצר יחסי ציבור.מוצר מעולה ,דרך אגב.
כמה מאיתנו באמת טיילו, דנו או חוו את מקאו?
עכשיו אנחנו יודעים שמשהו נצרב בתודעה. מקאו על המפה. הארכיטקטורה כבר לא מעניינת. היא גם לא הייתה מעניינת. אלו ההדים שהביתן ישאיר שאנו אמורים להתייחס אליהם. או לא?
ואיפה דני מינץ שיחווה דעה...
קשה למצוא מילים לנוכח יצירת מופת שכזו.
ReplyDeleteרמה כזו של תיחכום, של תעוזה, של יצירה, של עיצוב. רמה כזו של ארכיטקטורה.
- ע"פ אתר דיזייןבום הפונקציה הצורנית נועדה למשוך את הקהל לבניין. אין ספק שההצלחה בידיהם.
- הבניין עשוי מחומרים ממוחזרים. כל הכבוד לפלאי הטכנולוגיה הסינית על שהצליחה לגרום למה שפעם נקרא זבל להראות ממש כמו צעצוע מגודל, ולבל נזלזל באלכימיה הדרושה לכך.
- לפני מאות שנים היו חוגגים את עונת הסתיו ומדליקים עששיות בצורת ארנב. אולי בעינינו המערביות איזכור היסטורי זה נשמע קצת מצוץ מהאצבע, אבל אני סבור שעבור מיליונים רבים של סינים מדובר באייקון תרבותי הדומה בשיעורו לבניין עצום בצורת לוחות הברית, או נינט טייב.
- גם הדמיון לפסליו היחודיים של דונלד ג'אד(ד) הוא בטח מיקרי, ואם לא אז זה פשוט לא קשור.
לסיכום אצוטט אדריכל שבטח מתרפק מאושר בקברו עכשיו, לצד עמיתים רבים למקצוע, לואי(ס) קא(ה)ן - "כל חומרי הטבע, ההרים, הנחלים, האויר ואנחנו עשויים מאור שבא לידי שימוש*. ומאסה מקומטת זו הנקראת "חומר" מטילה צל, והצל שייך לאור."
(that was spent *) תרגום המחבר.
אמת, כנות ופואטיקה.
כסף, פוליטיקה ורטוריקה.
אני סקרן האם גם המנחים שלנו יעלו את תגובתם לתופעה הזו..
ReplyDelete""...א-לה-קאזים - א-לה-קאזאם!". דקה נוספת בחדר העבודה של האב, ואני מתחפף מפה עם צ`ק של 300 מאות שקל. משכתי את קאזאם מהאוזניים. ומשהו בו הרגיש קצת שונה, קל יותר. היד התרוממה באוויר, העיניים עדיין היו תקועות בקהל. ואז - פתאום הרטיבות הזאת בקצה של הפרק והילדה השמנה עם המשקפיים שמתחילה לצרוח. בידי הימנית החזקתי את ראשו של קאזאם, עם האוזניים הארוכות ועיני הארנב הפעורות שלו. רק הראש, שום גוף. הראש והמון המון דם. השמנה המשיכה לצרוח..." ("להטוט כובע" מתוך "געגועי לקיסינג`ר" של אתגר קרת).
ReplyDeleteמוקדש באהבה לאוהדי אדגר קרת...(הסיפור הראשון שלו שקראתי)
והאמת שהדבר הראשון שרציתי לעשות למבנה היה לתלוש את הראש (והזנב)...
איך חיברו אותם?!...
בתשובה לשובל, אני רואה את זה כאילו משהו כאן בארץ תיכנן בניין בצורת שופר או לולב. גם אם כולנו ידעו בדיוק מה זה, זה לא מיד אומר שיש לבניין איזו שהו משמאות דרמתי.
ReplyDeleteכשחשבתי על המבנה כמערכת מבנית הבנתי שיש בו מעלות כאלו ואחרות-"ירוקות" סביבתיות שאותן אני יכול רק לכבד ולהעריך.כשחשבתי על המבנה כסמל ההקשר היחידי בין הארנב להיות המבנה כזה שהוא ירוק הסתכם בעיקר בחסה או כל עלה ירוק אחר החביב על החיה(או אלה שתיכננו את המבנה על פי דמותה).יכול להיות גם שהמבנה נוגע באלו שיחגגו השנה את יום הולדתם.במיוחד אלה שלא זכו בחייהם לקבל מתנה הולמת כשהיו ילדים ותמיד רצו כזאת. אם אכן זהו המקרה אז אני קצת נעלב,גם אני רוצה כזה.אבל בצורת קוף ורצוי על גלגלים שאוכל לגלגל אותו עד לבייג'ין ואז לשים אותו בתוך קן של ציפור סתם בשביל הצחוקים.
ReplyDeleteאם אני טועה ולא בלוח השנה מדובר ולא בימי הולדת לא של אחרים ולא שלי,הייתי מציע לתושבי שנגחאי לקרוא סיפור אחד על פוויליון דומה באקספו של טרויה ולהיזהר מביתנים שכאלו בשערי עירם.
כולנו יודעים, אולי טוב מידי, מה התרבות או אסכולת המחשבה שאנחנו נהנים לקחת בה חלק, דורשת מאיתנו לחשוב ביחס לבועת הארנב..
ReplyDeleteלכן, ברגעים ראשונים של מחשבה על יחסי הארנב והתרבות, אני מרגיש שהייתי חייב לשתוק.
ברור, הארנב הוא ארכיטקטורה והוא תרבות. המסגרות הללו, למרות דרישתן התמידית להגדרות של זהות והזדהות, לא יכולות לעצור כל ייצריות שהיא, ולדעתי הן חייבות לשמוח עם תפקידן הראשון להיות השתקפות שלנו, מולנו.
כשאני חושב על ארכיטקטורה אני חושב תמיד על סוף האדם, ועל היום בו תנחת כאן חללית הרבה אחרי שבני האדם כבר לא יהיו כאן ועל התחלתה של ארכיאולוגיה חיזרית בכדה"א ואיך ייראו הכוונות שלנו לחיזרים. הכוחות הקפיטליסטים שפועלים בסין, וגם בנסיכויות ערב, מייצרים סוג של לונה פארק לאדריכלים. כשאתה הולך ללונה פארק אתה חווה חוויות קיצוניות מעל הפיזיקה המוכרת לך ביום יום והם מדהימות אותך, אתה חוזר להיות ילד.
ReplyDeleteכשהייתי ילד עבדתי בסופרלנד בראשון לציון, יצא לי לא מעט פעמים לסגור את הפארק. הפארק בלי האנשים בתוכו הינו מקום חשוך ומפחיד, ויש בזה מידה של קסם, מפני שאתה מזהה כי הוא אינו מקום מחייה אשר מיועד לאנשים.
גם אני בתחילה הרגשתי שעלי להגיב בשתיקה משום שיומרנות התרבות והתפיסה לפיה מכווננת מחשבתנו מבקרת לראשונה בכעס ובחופזה פרוייקט שכזה. אם זאת כעבור כמה ימים במחשבה נוספת פתאום נראה לי הפרוייקט כתופעה לגיטימית ומשקפת רוח תקופה מסוימת ואולי ברת חלוף, זמנית. מבחינתי גם משום שאיני מכירה את המיבנה ניתן כמובן לדבר רק על הזיהוי הממתג אותו דרך חזותו החיצונית. במקומות רבים בעולם, מתקיימת עכשיו תופעה של מיתוג ושיווק מבנים דרך שמות אדריכלים אופנתיים וחברות.(יפן דוגמא נהדרת לכך). אז יכו להיות כי אין שום סיבה לפרסם מקום גם בארכיטקטורה באמצעות אייקון אם זה הדבר אותו התרבות "רוצה" ליצרוך. פרסום, בטוח שהפרוייקט קיבל, גם דרך ביקורות שליליות ומתבדחות ואולי גם בהתלהבות. כפי שאנו מבינים לטוב ולרע שבכך המנועה לבנייה ותכנון קיום כנראה הוא קודם כל אינטרס כלכלי ופוליטי לפי הנראה. אם כך, מבנה שכזה, כפי שכך קם, סביר להניח שגם בפזיזות ייהרס לאחר תקופה קצרה. ואולי אני טועה.. כמעט ולא ניתן שלא לקשר את חזיתו של הפרויקט לשיח על החזיתות של בתי הקזינו ותחנות הדלק בלאס וגאס.בנייה שמתבקשת כמעט בכדי ליצור בידול בין מוצרים ושיטה פרסומית נפוצה.קו דימיון נוסף הוא זיהוי האובייקט ממרחק כסמל. בכדי לראות בתופעה זו אלמנט חיובי הבאתי משפט קצר מ"ללמוד מלאס וגאס": "עידנים מהפכניים נוטים להיות עידנים של סימבוליזם מחנך ושל שימוש תועמלני בארכיטקטורה כדי לקדם מטרות מהפכניות". האם ניתן לייחס משפט שכזה למצב עכשיו?
ReplyDeleteכפי שניתן לראות, המבנה הנ"ל הוא אינו אלא אובייקט בסקייל מוגדל המושם בקונטקסט אקראי. אובייקט המתיימר להוות משכן ארכיטקטוני. לכאורה, סוג זה של ארכיטקטורה מאפיין את התכנון והבנייה בסין ואינו זר או מעורר תמיהה בנוף האורבני. אולם אני, כאמור לא מסוגלת לראות באובייקט זה ארכיטקטורה, שכן ארכיטקורה מבחינתי נוצרת בהכרח בהקשר לקונטקסט בו היא מתוכננת ובהתחשב בו ובמקרה זה לא כך הדבר.
ReplyDeleteהאם התמונה הזאת יכולה להיות יותר מדוייקת בעצם היותה רחוקה שנות אור מהאמת?
ReplyDeleteהרי זו תמונה - של מודל- של בנין- שנראה כמו צעצוע- בצורת ארנב. אילולא היתה התמונה הדבר עצמו ,או לסירוגין,הבנין היה נראה באמת כמו ארנב לא יכלנו להבין את המשמעות הקיצונית של הנרטיב של התרבות שלנו.
המלך הוא עירום, ואנחנו המלך.
בעיני זהו פרויקט מעניין בגלל הפרובלמטיות שלו והרצון שלו להיות פרובלמטי. האקספו הוא אכן גן חיות בהגדרתו (או אנציקלופדיה או אולימפיאדה). כל הפביליונים מתכוונים "לסמל" משהו (גם כשהם כביכול מופשטים), ובדרך כלל עושים זאת בדרגה כזו או אחרת של מגושמות וברצינות מופלגת (בהקשר זה כדאי להתבונן בפביליון הישראלי או הדני). מבחינה זו, הביתן הזה עושה צחוק גם מהמעמד של האקספו וגם מההפשטה של הארכיטקטורה העכשווית.
ReplyDeleteאבל יכול גם להיות שזה בעיני המתבונן - מעיון באתר של הארכיטקט נראה שזה לא הפוסט מודרניזם שחזר אלינו אלא שפשוט הארכיטקט נשאר עוד משנות השמונים באותו המקום.
כך או כך, בינתיים מכל מה שראיתי בשנחאי, זה היחידי שצד את עיני (ואחרי הכול, זאת הפרוגרמה).
סמליות – זה בסדר
ReplyDeleteהומור – זה טוב
בניינים ירוקים – זה ממש טוב
לתפוס את העין – מצוין!
מבנה בצורת ארנב שבנוי בטכנולוגיות ירוקות ועליו בלונים מתנופפים מלאים בהליום. לפי המרשם – זה אמור לעבוד... אבל- לטעמי קיים גבול, כנראה די דק, בין אירוניה עצמית להתעסקות די דקדנטית בשום דבר... יכול להיות שבהפוך על הפוך הפרויקט הזה הוא מה שחושף את הפרצוף האמיתי של אקספו והכל מין סוג של לונהפארק צורני ומושך את העין...
אבל אולי גם יש עדיין משמעות לסמל שהוא ניואנס, להומור בין השורות לבניינים ירוקים שחושבים על המשמעות של ביזבוז ולא רק מיחזור.
ובכל מקרה שלא יצא מזה שאני לגמרי זקנה טרחנית – אני מעריך את הדיון ואת החזרה לויכוח הישן וההתעסקות הפוסט מודרניסטית הזו. יש לזה מקום. אני - ממש לא מתחבר – בייחוד שגם בתור עיצוב בסיסי כל העסק הוא די מגושם וחסר חן.